סכנות הבינג'

אחד המושגים שהשתרשו בתחום הצפייה בסדרות טלוויזיה בשנים האחרונות, תופעת ה"בינג'" (צפייה במספר פרקי סדרה ברצף), הפך להרגל חדש שצופים רבים בעולם אימצו. כל זאת הודות לספריות התוכן של חברות הכבלים והלווין, והחל מסוף העשור הקודם גם הודות לשירותי הסטרימינג האינטרנטיים ("נטפליקס" היתה החלוצה בעניין זה). היתרונות לצופה ברורים, כגון האפשרות לעקוב אחר העלילה בבת אחת ולהתחבר לדמויות באופן משמעותי יותר, במקום לחכות שבוע שלם עד הקרנת הפרק הבא. אנחנו חיים הרי בעולם מהיר יותר, והדרישה לסיפוקים מידיים רק גוברת. אבל בעוד שהרווח לצופה ברור, כמעט אף אחד לא לוקח בחשבון את הסכנה הגדולה שעומדת לפתחם של ספקי התוכן.

השיטה הישנה: פרק אחד בשבוע

בעידן הקודם, שבו צפייה בסדרות היתה ברמה של פרק אחד בשבוע, התבסס אופן הזמנת והפקת סדרות טלוויזיה על מודל מבוקר ביותר של לקיחת סיכונים. בארצות הברית, מאז ומעולם השוק המוביל בכמות התוכן הטלוויזיוני המופק, נקבעה עונת שידור בין אמצע ספטמבר לאמצע מאי. תשעה חודשים או כ-36 שבועות לערך. עונת הקיץ, ה-OFF SEASON, התנהלה אחרת: מאז ומעולם אחוזי הצפייה בקיץ (אמצע מאי עד אמצע ספטמבר) היו משמעותית נמוכים יותר, בעיקר מכיוון שהצופים נמצאים יותר מחוץ לבית (הן בשל זמני שקיעת שמש מאוחרים יותר וכמובן חופשות הקיץ בלימודים וחלקית גם בעבודה). אז הקיץ הורכב ברובו משידורים חוזרים. לעומת זאת, על אותם 36 שבועות של עונת השידור המרכזית, "הלבישו" הרשתות הגדולות עונות שידור של 22-26 פרקים שבועיים. ביתר השבועות בהם לא שודר פרק חדש מסדרה כלשהי, שודרו או שידורים חוזרים או ספיישלים אחרים או שהיו עצירות "מובנות" כמו בתקופת החגים (חג המולד ותחילת השנה האזרחית).

והמדיניות לגבי הסדרות היתה ברורה: אם מדובר בסדרה שהצלחתה הוכחה כבר, למשל "חברים" או ER בשנות התשעים, או NCIS החל בשנות האלפיים, היתה מקבלת חברת ההפקה הזמנה לעונה שלמה נוספת מראש. 22 או 24 ולעיתים 26 פרקים חדשים. לעומת זאת, בכל מה שקשור לפיילוטים חדשים, כלומר לסדרות חדשות שרשת השידור אישרה להפקה, הרי שההחלטה על כמות הפרקים להפקה היתה מדורגת. 6-8 פרקים בתחילה, כלומר לשבועות הראשונים של עונת השידור, אולי עוד כמה תסריטים נוספים שמשלימים ל-13 פרקים וזהו. הרייטינג של 2-3 הפרקים הראשונים היה מכתיב את התקדמות הזמנת הפרקים הנוספים לאורך השנה. 13 פרקים היו מביאים סדרה עד לתקופת חג המולד. בהנחה שהצפייה בסדרה מספקת, היתה מזמינה רשת השידור 9-13 פרקים נוספים להמשך העונה, על מנת שאלו יסגרו עונת שידור של 22 עד 26 פרקים. זו התנהלות מאוד לחוצה מבחינת כתיבה והפקה, אבל כזו שמאפשרת בקרת סיכונים ונזקים במידה וסדרה כלשהי, בשוק סופר-תחרותי, נכשלת ברייטינג.

הימור מסוכן

הסיבה להתנהלות הזו פשוטה ביותר: הסיכון הכספי הוא אדיר. תארו לעצמכם שרשת שידור מזמינה מראש 22 פרקים מסדרה חדשה. עלות ממוצעת לפרק בסדרת דרמה בשנות השמונים והתשעים, למשל, עמדה סביב 1.5-2 מיליון דולר. מה היה קורה אם אחרי הקרנת 2-3 הפרקים הראשונים היה מסתבר שהצפייה בסדרה נמוכה ביותר? הרשת היתה נאלצת להתמודד עם הפסדים אדירים, מכיוון שאם אין צפייה אז אין הכנסות מפרסום. ואז אתה נתקע עם סחורה שכבר שילמת עליה, או התחייבת לשלם עליה, אבל היא לא מביאה לך, כלומר לרשת, תמורה. ההפסד הכספי הוא ודאי ועצום.

בשנים האחרונות מדובר כבר על עלויות ממוצעות של 4 מיליון דולר לפרק בסדרת דרמה (אם לא מחשיבים את "משחקי הכס" שם עלות פרק עמדה על תקציב דמיוני של 15 מיליון דולר לפרק). אמנם גם מחירי הפרסום עלו, אבל רמת הסיכון הגבוה רק התעצמה, לאור התחרות הקשה בין רשתות השידור ושירותי הסטרימינג.

הזמנה לבינג'

עקב הנתונים האלו, הופתעתי לגלות, לאור ההיסטוריה הוותיקה והמושכלת של קבלת ההחלטות וניהול הסיכונים ברשתות השידור המסורתיות בארצות הברית, שגופי סטרימינג הזמינו וממשיכים להזמין עונות שידור מלאות מראש לסדרות חדשות. יש כאן ניסיון להשיג יתרון שיווקי ולהביא לצופים את האפשרות לצפות בסדרה ב"מכה אחת", אבל האם הם שקלו את האפשרות שהצופים יאבדו עניין לאחר צפייה בפרק-שניים הראשונים וינטשו את אותן סדרות?

ב-1 בנובמבר (מחר) יושק שירות הסטרימינג החדש של חברת "אפל". גולת הכותרת שלו תהיה הסדרה "תכנית הבוקר" בכיכובם של סטיב קארל, ג'ניפר אניסטון וריס ויתרספון. מדובר בשלושה כוכבי קולנוע וטלוויזיה מוכחים ואהובים. גם המפיקה הראשית היא עתירת ניסיון והצלחות: מימי לדר, מפיקה ובמאית מהבכירות ביותר שידע עולם הבידור האמריקאי. ועדיין, עם תקציב מטורף של 15 מיליון דולר לפרק, והזמנה מראש של 20 פרקים לשתי עונות שידור (עשרה פרקים שכבר הופקו לעונה הראשונה ועשרה נוספים שיופקו בקרוב), האם משהו או מישהו יכול להבטיח צפייה גבוהה בסדרה?

אז האפשרות לצפיית בינג' בסדרה החדשה, לכל מי שיתחבר ל-APPLE TV, מובטחת. אבל הסיכון לגוף המשדר, למרות ההבנה שהם חייבים לעלות לאוויר עם תוכן בולט ומשמעותי, הוא אדיר. כישלון כאן, מבחינת ביקורות ובעיקר בנתוני הצפייה בסדרה החדשה, עלולים להשליך, שלא לטובה, על המשך בניית המותג החדש של "אפל".

התחרות בטלוויזיה גוברת, אבל לא כולם ישרדו