הפסקול הגדול מכולם

אם תשאלו מומחים בתחומי הבידור הפופולארי (מוזיקה, קולנוע וטלוויזיה בעיקר) מהו אירוע הבידור הגדול ביותר של שנת 2018 בעולם, תקבלו ככל הנראה תשובות מגוונות. אולי היה זה הסרט "הפנתר השחור", הסרט הרווחי ביותר בקופות בארצות הברית? או אולי אלבום של אד שירן או טיילור סויפט, האמנים המצליחים ביותר בעולם בשנים האחרונות? ואולי בחשיבה פרובינתיאלית, הזכייה של נטע ברזילי באירוויזיון עם TOY? ואולי לא היה מוצר או אמן בודד אחד שבלטו באמת. אבל אם מסתכלים על טבלאות מצעדי המכירות הן בקולנוע והן במוזיקה, שתיים משלושת הקטגוריות שהזכרתי, מגלים שאמן אחד אכן "גנב את ההצגה". זהו "האמן הגדול מכולם".

תופעה כזו לא זכורה בשוק הבידור העולמי מזה זמן רב: מוצר אחד, סרט קולנוע שבצידו אלבום עם פסקול השירים מאותו סרט, השתלט על מצעדי המכירות מתחילת 2018 (קולנוע ומוזיקה) והביס בעקביות, שבוע אחר שבוע, לאורך רוב השנה, כמעט כל מתחרה אחר. הסרט, "האמן הגדול מכולם" ואלבום הפסקול שלו, מעלים זרקור מחודש על תופעת הסרטים המוסיקליים והפסקולים שלהם, ואת התהייה אם בעקבות ההצלחה המסחררת של שניהם, נראה בשנים הקרובות יותר יצירות מהז'אנר הזה.

הסרט עולה לאקרנים

"האמן הגדול מכולם", הסרט בכיכובם של יו ג'קמן, מישל ויליאמס וזאק אפרון, מביא את סיפורו של פי. טי בארנום (1810-1891), האיש שהמציא מחדש את עולם הבידור בארצות הברית כשיצר מופע המורכב מהופעות של אנשים עם מוזרויות. זה היה מעין קרקס אנושי, מהסוג שטרם נראה עד אז, ומה שהביא את בארנום להצלחה אדירה במכירות לצד ספיגת ביקורת בלתי נמנעת על כך שהוא מנצל לרעה אנשים שנראים שונה מהסטנדרטים המקובלים בחברה. בכך הוא הקדים, ויש שיגידו אפילו היווה השראה, לעידן ה"וודוויל", אותם מופעי בידור על במות פתוחות, שנדדו מעיר לעיר בסוף המאה ה-19 ועד שנות השלושים של המאה העשרים, וכללו הופעות מגוונות של זמרים, רקדנים, קוסמים, להטוטנים ועוד.

הסרט המוזיקלי, בבימויו של מייקל גרייסי, עלה לאקרנים בארצות הברית ב-20.12.17, ימים ספורים לפני חג המולד וסוף השנה האזרחית. הסיבה המרכזית לתאריך השקה זה היה הרצון של האולפן המפיק "פוקס המאה העשרים" לכלול אותו כמועמד בקטגוריות השונות לטקסים השונים בארצות הברית, אשר מסכמים את 2017 ונערכים ומשודרים טלוויזיונית ברבעון הראשון של 2018 ("גלובוס הזהב", ה"גראמי" ובעיקר ה"אוסקר"). חוקי התחרויות מחייבים סרט להיות מוקרן בתוך השנה הקלנדרית על מנת להיות זכאי להתחרות על הפרסים השונים. התקופה שלפני סוף השנה האזרחית היא לא תמיד התקופה המומלצת ביותר להשיק סרטים גדולים, גם אם קשה להתווכח עם התיאוריה שהסרט משפחתי מאוד ומתאים בהחלט לתקופת החגים.

לפי אתר הקולנוע IMDB, תקציב הפקת הסרט עמד על כ-84 מיליון דולר. הוא הכניס בארצות הברית לבד קצת מעל 174 מיליון דולר ובכל העולם גרף במצטבר 435 מיליון דולר. מדובר בהצלחה מסחררת לחברת "פוקס המאה העשרים" של הכנסה של פי 5, מההקרנות בבתי הקולנוע בלבד. ההכנסות האלו הציבו את הסרט במקום העשירי בין כל הסרטים המוסיקליים שהופקו אי פעם, כך על פי האתר Thenumbers.com.

אם מנכים את סרטי האנימציה מאותה רשימה ("לשבור את הקרח" של חברת "דיסני" מ-2013 ממוקם ראשון עם הכנסות כלל-עולמיות של 1.274 מילארד דולר), אז "האמן הגדול מכולם" הוא הסרט המוסיקלי החמישי הכי מכניס אי פעם. אתר אחר, "דד-ליין הוליווד", העריך שהרווח הנקי שהסרט גרף מההכנסות העולמיות מבתי הקולנוע ברחבי העולם עומד על 50-100 מיליון דולר.

ההכנסות בשבועיים הראשונים היו יחסית נמוכות, תוצאה של תקופת החגים ותחרות קשה מצד סרטים חדשים אחרים באותו הזמן ("מלחמת הכוכבים", "ג'ומאנג'י" ועוד). אבל אז החלה לפעול תופעת ה"פה-לאוזן": בניגוד לרוב הסרטים הגדולים שסוף השבוע הראשון להקרנתם קובע את גורלם, הרי ש"האמן הגדול מכולם" החל להראות עלייה והתייצבות דווקא ככל שהזמן חלף. הסרט הכניס 9 מיליון דולר בארצות הברית בסוף השבוע הראשון להקרנתו, אבל בסוף השבוע השני עלתה הכנסתו ל-15.5 מיליון, כלומר שיפור של 76% משבוע לשבוע. בכך שבר הסרט שיא קולנועי של כל הזמנים בקפיצה בהכנסות מסופ"ש הבכורה לסו"פש שאחריו. האולמות המשיכו להתמלא והכנסות הסרט המשיכו לטפס באמריקה עד שנעצרו, כאמור, ב-174 מיליון דולר. ראוי לציין גם, שהסרט, לאורך כל הדרך, לא הוביל את רשימת שוברי הקופות השבועית. הוא תמיד סיים שלישי או רביעי בדירוג. זה לא מנע ממנו להופך לאחד הסרטים הקופתיים ביותר של 2018.

כל ההישגים הללו בולטים עוד יותר אם לוקחים בחשבון גם את הביקורות המעורבות שהסרט קיבל כשיצא לאקרנים. האתר "רוטן טומייטו" נתן לסרט 56% בלבד, שזה הציון המסכם מאוסף ביקורות של עשרות עיתונאים מבקרי קולנוע מרחבי ארצות הברית. למזלו של הסרט ומפיקיו, הקהל חשב אחרת.

השיווק המתמשך דוחף את הסרט ואת הפסקול קדימה

בעולם הבידור האמריקני, ידועה גם תופעת ה-SLEEPER HIT. הכוונה היא לסרט, ספר, שיר או אלבום מוזיקה, שהופך למגה-מצליח ככל שהזמן חולף, בדרך כלל עם מעט מאוד השקעה שיווקית ראשונית. המוצר "ישן" בהתחלה (מכאן-SLEEPER) ולאט לאט הופך ללהיט אדיר. הסרט "רוח רפאים" (בבימויו של ג'רי צוקר ועם דמי מור, וופי גולדברג ופטריק סוייזי בתפקידים הראשיים) הניב 12 מיליון דולר בסוף השבוע הראשון בארצות הברית בחודש יולי 1990, על השקעה תקציבית של 22 מיליון דולר מצד "פאראמונט". אבל אז הוא החל לטפס משבוע לשבוע וסיים עם הכנסה אדירה לאותו זמן של 217 מיליון דולר באמריקה בלבד וקצת מעל חצי מילארד דולר בכל העולם (לפי האתר "בוקס אופיס מוג'ו"). ה"פה לאוזן" הפך אותו לסרט "סליפר" קלאסי. עוד סרטים שהמשווקים שלהם נקטו בטקטיקה דומה בעבר היו למשל, "פורסט גאמפ" (1994) או "החוש השישי" (1999). דומה שאפשר לקטלג את "האמן הגדול מכולם" גם בקטגוריה הזו. הפעולות השיווקיות של הסרט הופיעו לאו דווקא בהשקה, אלא יותר במהלך הזמן שבו הוא כבר הוקרן בקולנוע. ומשקל גדול במשחק השיווקי של הסרט תפס הפסקול שלו.

חברת התקליטים "אטלנטיק רקורדס" הוציאה את פסקול הסרט "האמן הגדול מכולם" לשוק ב-8.12.17, כשבוע וחצי לפני עליית הסרט לאקרנים בארצות הברית. את 11 השירים שבאלבום הפיקו גרג וולס, בנג'י פייסק וג'סטין פול. השמות האלו אולי לא אומרים לכם הרבה, אבל היוצרים פייסק ופול חתומים על הפקות מוזיקליות מצליחות קודמות ולאחרונה על מילות השירים בפסקול של "לה לה לנד" (ג'סטין הורוביץ כתב את המוזיקה). אחד השירים מאותו הסרט (2016), "עיר הכוכבים", אף זיכה אותם בפרס שיר השנה הן ב"גלובוס הזהב" והן ב"אוסקר".

פסקול "האמן" כבש במהרה את ראשות מצעדי מכירות האלבומים במדינות כמו אוסטרליה, יפן, אנגליה וארצות הברית והוביל בכל אחת מהדרכים העכשוויות לצריכת מוזיקה: הורדות חוקיות באינטרנט, האזנה דרך שירותי סטרימינג בתשלום ומכירות פיזיות בחנויות המוסיקה שעדיין קיימות. ב-7.6.18 עבר האלבום לראשונה את רף מיליון העותקים במכירות בארצות הברית בלבד, כך לפי המגזין "בילבורד" ואיגוד תעשיית המוזיקה (RIAA). זה הפך אותו לאלבום הראשון בכל 2018 לחצות את הרף המכובד הזה, ביצוע טוב בהרבה השוואה לאלבומים של אמני ראפ והיפ-הופ מובילים. האלבום של "האמן הגדול מכולם" היה גם הפסקול הראשון מזה 4 שנים למכור מעל מיליון עותקים ("לשבור את הקרח"-הפסקול, מכר למעלה מ-4 מיליון עותקים בשנת 2014).

בבריטניה זכה האלבום להישגים אדירים לא פחות: מתוך 26 שבועות במחצית הראשונה של 2018, שהה האלבום בראש מצעד המכירות במשך 21 שבועות. זהו שיא של 50 שנה, דבר שאף פסקול לא עשה מאז ש"צלילי המוסיקה" שהה 70 שבועות לא רצופים בראש מצעד מכירות האלבומים באי הבריטי בשנים 65-68. באמצע יולי חצו מכירות האלבום את רף מיליון העותקים בבריטניה. אלו הם הישגים פנומנליים שמעט אלבומים אחרים יכולים להתהדר בהם בשנים האחרונות.

מספר שירים מתוך הפסקול אף צעדו במצעד הסינגלים (השירים) הבריטי, אף אחד מהם לא מושר ע"י אמן ידוע כלשהו. הלהיט המצליח ביותר היה הביצוע של This is me של הזמרת קיאלה סטל (Keala Settle), שמגלמת את אחת הדמויות בסרט (האשה עם הזקן והשפם, למי שראה). השיר הגיע למקום ה-3 בדירוג.

במהלך התקופה שבה הפסקול נמכר בעולם, היו מספר ציוני דרך שיווקיים שסייעו לשמור עליו בתודעה הצרכנית. השירים של הסרט הופיעו בכל מיני מקומות, זכו לחשיפה אדירה ותרמו לסרט ולפסקול לשבור שיאי מכירות. לא ניתן היה להימנע מהפסקול של הסרט. הוא היה בכל מקום. ובעיקר שיר אחד ממנו.

הסנונית הראשונה בשיווק האלבום הגיעה עוד באוקטובר, כחודשיים לפני צאת הסרט והפסקול לשוק. בכל שנה, בשבוע שמוביל לחג ההודיה האמריקאי, מפרסמת אופרה וינפרי רשימת המלצות לדברים שכדאי לציבור לרכוש. חג ההודיה הוא אחד השיאים בעונת המכירות האמריקאית שמובילה לחג המולד ותחילת השנה האזרחית החדשה. ברשימה, שנקראת Oprah's Favorite Things ("הדברים המועדפים על אופרה") הופיעה גם המלצה חמה לרכישת הפסקול של "האמן הגדול מכולם". בתחום השיווק באמריקה, המלצה של אופרה וינפרי שווה זהב.

בחודש פברואר 2018 התפרסם שרשת הטלוויזיה האמריקאית NBC בחרה בשיר This is me בתור השיר שיקדם וילווה את 2400 שעות השידור מאולמיפיאדת החורף בדרום קוריאה. בשבוע שמוביל לפתיחת התחרויות, בטקס הפתיחה המרשים וגם לאורכן (9.2 ועד ל-25.5) אפשר היה לשמוע את השיר בכל פלטפורמה אפשרית (טלוויזיה, כבלים, דיגיטל, רדיו, רשתות חברתיות) וגם בשידור הנצפה ביותר בעולם, אירוע הסופרבול שהרשת שידרה ב-4.2.18. "השיר מעביר מסר של חגיגת הגיוון והשוני וגם של ייחודיות האדם הפרטי ואין מתאים ממנו ללוות את כל מה שאולימפיאדת החורף מייצגת", אמר קווין ויבר, נשיא חברת "אטלנטיק רקורדס" (מפיקת האלבום). "זה כבוד ענק עבור כל מי שהיה מעורב בהפקת האלבום בכך שרשת NBC בחרה בו ללוות את המשחקים". ג'ני סטורמס, מנהלת בכירה ב-NBC SPORTS, הוסיפה: "זה השיר המושלם שיחבר את הצופים, ברמה האנושית, עם האתלטים המשתתפים בתחרויות". החשיפה האדירה של השיר תרמה רבות למכירות הפסקול, למרות שעברו אז כבר חודשיים מיום השקתו.

הרבעון הראשון של כל שנה אזרחית הוא, כאמור, גם הזמן של טקסי הפרסים החשובים בארצות הברית. "גלובוס הזהב" הוא תמיד הראשון, וב-7.1 ב- זכה This is me בפרס בטקס, כשיר המקורי הטוב ביותר מתוך סרט קולנוע. לפי חברת "נילסן" האמריקאית, 19 מיליון צופים צפו בטקס. בטקס פרסי ה"גראמי", האירוע השנתי החשוב ביותר של תעשיית המוזיקה בארצות הברית, שנערך ב-28.1, הפסקול לא היה מועמד (יצא מאוחר מדי מכדי להיכלל ברשימת המועמדים). השיא הגיע ב-4.3: קיאלה סטל ביצעה את This is me במהלך טקס האוסקר ה-90 במספר. השיר היה מועמד בקטגוריית "השיר הטוב ביותר", אבל הפסיד לשיר מהסרט "קוקו". למרות זאת, ההופעה שלה היתה מרגשת ביותר, כשהיא בוכה כמעט לכל אורך ביצוע השיר. 26.5 מיליון אמריקאים צפו בטקס, הרייטינג הנמוך ביותר שלו מזה 44 שנה, אבל זו היתה עדיין חשיפה אדירה נוספת לשיר ולמוסיקה מתוך הסרט. קיאלה סטל גם ביצעה את השיר בתוכנית אירוח שונות כגון "המופע של גרהאם נורטון" ב-9.2 וגם בתוכנית הבוקר THE TODAY SHOW ב-12.3. כך שבין ינואר ועד מרץ, השיר, הפסקול והסרט היו כל הזמן בתודעה הציבורית. והחשיפה האדירה התבטאה בזינוק מרשים במכירות של המוצר, הן בקולנוע והן בתחום המוזיקה.

ההיסטוריה המקוצרת של פסקולי הסרטים

ההצלחה המסחררת של פסקול "האמן הגדול מכולם" מעלה את התהייה אם נראה עוד מוצרים מאותו הז'אנר בתקופה הקרובה. בחינה של פסקולי סרטים שהצליחו בעבר לא מעלה מסקנות חד-משמעיות בהקשר הזה, אבל היא כן יכולה ללמד על מודלים של סינרגיות מוצלחות בין סרט לפס הקול שלו.

הפסקול המצליח הראשון בהיסטוריה הוא זה מהסרט "שלגיה ושבעת הגמדים" של חברת "דיסני" (1938). שנות הארבעים והחמישים של המאה הקדומת ראו פריחה חסרת תקדים בהפקת סרטים מוסיקליים, בעיקר של חברת MGM. בשנות השישים בלטו מאוד הפסקולים של "סיפור הפרברים" (1961), שמכר מעל 3 מיליון עותקים בארצות הברית בלבד, ו"צלילי המוזיקה" (1965(. הפסקולים של אותם סרטים הובילו בדירוגי מכירות האלבומים במשך שבועות רבים, כשהם מוכרים לא פחות מאלבומים של האמנים המובילים באותו עשור ("החיפושיות", "האבנים המתגלגלות" ואחרים). המוסיקה הבלתי נשכחת מ"צלילי המוסיקה", שנכתבה ע"י ריצ'ארד רוג'רס ואוסקר המרשטיין, תרמה למכירות הפסקול בלמעלה מ-20 מיליון עותקים בכל העולם. פס הקול הזה שהה במצעדי מכירות האלבומים בארצות הברית מעל 4 שנים ברציפות. בבריטניה, שהה "צלילי המוסיקה" 70 שבועות בראש מצעד מכירות האלבומים, לא ברציפות, בין 1965-1968 והוא האלבום הנמכר ביותר שם בשנות השישים, שיא תקופת ה"ביטלמאניה" (כן, הוא מכר יותר מעל "סרג'נט פפר" או כל תקליט אחר של של ה"ביטלס").

באתר "דירוגים" (Rankings.com) מופיעה רשימת עשרת האלבומים הנמכרים ביותר בהיסטוריה. שלושה מהם הם פסקולים. הרשימה מבוססת על הערכות שונות (זו רק רשימה אחת; יש רשימות ממקורות אחרים ששוה לבחון). אבל אותם עשרה אלבומים חוזרים, באופן כזה או אחר, גם בדירוגים אחרים. בזמן ש"מותחן" של מייקל ג'קסון (1982) מוביל בדירוג כשהוא האלבום (הרגיל, כלומר לא פסקול) הנמכר ביותר בהיסטוריה עם מעל 110 מיליון עותקים, הרי שהפסקולים של הסרטים "ריקוד מושחת" (1987, מקום 6 ברשימה עם 42 מיליון עותקים), "שומר הראש" (1992, מקום 7 עם 42 מיליון עותקים) ו"שגעון המוסיקה" (Saturday night fever, 1977, מקום 9 עם 40 מיליון עותקים) תופסים מקום מכובד ביותר באותה ברשימה.

אם מתמקדים רק במכירות של פסקולים, הרי שהאתר "ביזנס אינסיידר" פרסם את רשימת 15 הפסקולים הנמכרים ביותר בכל הזמנים בארצות הברית, כאשר הנתונים נשענים על איגוד ההקלטות האמריקאי (RIAA). מהרשימה הזו כבר אפשר לזהות לפחות שלוש מגמות שונות של הצלחה, הן של כל פסקול בפני עצמו והן בהקשרים של החיבור בין כל פסקול לסרט עצמו.

מגמה ראשונה היא זו של "פסקול עם מגה-להיט אחד". זה המקרה עם "שומר הראש" ו"טיטאניק". בשני הסרטים מדובר על להיט אחד משמעותי בכל פסקול, שזכה להצלחה חסרת תקדים במכירות כסינגל, ו"סחב" על עצמו אלבום שלם. "שומר הראש" מ-1992 (במאי: מיק ג'קסון) הוא עדיין הפסקול הנמכר ביותר בארצות הברית, עם מעל 17 מיליון עותקים. היו באלבום עוד 2 להיטים פחות מצליחים, אבל השיר I will always love you שמבצעת ויטני יוסטון (כוכבת הסרט לצד קוין קוסטנר) הפך ללהיט ענק בכל העולם עם השמעות בלי סוף בתחנות הרדיו. השיר צעד 14 שבועות בראש מצעד הסינגלים האמריקאי ו-10 שבועות בראש המצעד הבריטי, שני מצעדי הפזמונים החשובים בעולם. בארצות הברית לבד מכר התקליטון מעל 4.5 מיליון עותקים. מי שהרוויחה מהשיר לא מעט תמלוגים היא גם הכותבת שלו, הזמרת-יוצרת האמריקאית דולי פרטון, שכתבה וביצעה את השיר עוד ב-1973. הפסקול עצמו הוביל את מצעד מכירות האלבומים ב-1992 ו-1993 במשך 20 שבועות. הסרט גרף מעל 410 מיליון דולר ברחבי העולם, כאשר הפסקול שלו תרם רבות להצלחת הסרט בקופות.

גם הסרט "טיטאניק" (1997, במאי: ג'יימס קמרון), מבחינה מוסיקלית לפחות, נשען על להיט גדול אחד. הסרט, השלישי הרווחי בכל הזמנים (מעל 2.1 מיליארד דולר של הכנסות בעולם, פחות רק מ"אוואטר" של אותו במאי קמרון ומ"הנוקמים"), ניפק פסקול שברובו כולל קטעים אינסטרומנטליים. אבל המגה-להיט שביצעה הזמרת סלין דיון, My heart will go on, גרם לפסקול להימכר במעל 30 מיליון עותקים ברחבי העולם, מתוכם 11 מיליון בארצות הברית בלבד. זהו האלבום השישי בדירוג הפסקולים הנמכרים ביותר בארצות הברית בכל הזמנים.

מגמה שנייה מתייחסת לפסקולים שכוללים מספר להיטים שנכתבו במיוחד עבור הסרט הרלבנטי, לצד הכללה באלבום של שירים מוכרים מהעבר. זה המקרה עם שני פסקולים שיצאו בשנה אחת (1978) והשתלטו על מצעדי המכירות, כשהם מקדמים מאוד את שני הסרטים הקשורים אליהם: "שגעון המוסיקה" (במאי: ג'ון בדהאם), עם הלהיטים של ה"בי ג'יז" (יצא ממש בסוף 1977 אבל בלט לאורך המחצית הראשונה של 1978) וכמובן "גריז", מהקיץ של אותה שנה (במאי: רנדל קלייזר). בשני המקרים מדובר באלבומים כפולים, כלומר 2 תקליטים בתוך מארז אחד. ברשימת הפסקולים הנמכרים ביותר בארצות הברית, ממוקמים שני האלבומים האלו במקומות השני ("שגעון המוזיקה" עם מכירות של למעלה מ-15 מיליון עותקים) והשביעי ("גריז" עם 8 מיליון עותקים). ג'ון טרבולטה, דרך אגב, שמופיע בתפקיד הראשי בשני הסרטים האלו (והזמר של חלק מהלהיטים של "גריז"), היה כוכב הקולנוע הגדול ביותר על כדור הארץ באותה שנה.

המפיק האגדי רוברט סטיגווד, שהפיק את הפסקול של "שגעון המוזיקה", פנה אל חברי להקת ה"בי ג'יז" שיכתבו שירים עבור הסרט והפסקול. התוצאה: 5 להיטי ענק, כששלושה מהם מבוצעים ע"י ה"בי גי'ז" בעצמם ("כמה עמוקה אהבתך", "קדחת הלילה" ו"להישאר בחיים"). שאר השירים באלבום היו של אמנים אחרים וחלקם התפרסם כבר באלבומים קודמים. האלבום והסרט הזה מסמלים את שיא תקופת הדיסקו בארצות הברית ובעולם. מכירות האלבום בעולם עברו את ה-45 מיליון עותקים וזהו עדיין אחד האלבומים הנמכרים ביותר בהיסטוריה. הסרט, דרך אגב, הכניס מעל 237 מיליון דולר בכל העולם, על תקציב הפקה מוערך של 3 מיליון דולר בלבד!

הסיפור של "גריז" דומה במשהו לזה של "שגעון המוזיקה": פסקול כפול, שישה שירים חדשים שיצאו כסינגלים לשוק (כולל שני הדואטים המפורסמים של ג'ון טרבולטה ואוליביה ניוטון ג'ון) ועוד שירים שנכתבו עבור הסרט וגם גרסאות כיסוי ללהיטי רוקנרול שונים. בעולם מכר האלבום מעל 28 מיליון עותקים והוא עדיין אחד הפסקולים הנמכרים בהיסטוריה. הסרט עצמו, שנעשה בתקציב של כ-6 מיליון דולר בלבד, הכניס קרוב ל- 400 מיליון דולר ברבות השנים, מה שהפך אותו לסרט המוזיקלי המצליח ביותר מבחינה מסחרית בכל הזמנים (לפי הפרמטר של השקעה מול הכנסה). "גריז" כבר הפך מזמן ל"סרט קאלט". בקיץ 1998 הוא הוצא שוב לאקרנים בארצות הברית, על מנת לציין 20 שנה להקרנה המקורית.

בקטגוריה של פסקולים עם מספר שירים חדשים בתוספת להיטים ישנים ניתן לציין גם את "ריקוד מושחת" (1987, במאי: אמיל ארדולינו). הוא החמישי ברשימת מכירות הפסקולים בארצות הברית בכל הזמנים, עם 11 מיליון עותקים. בסך הכל בעולם מכר הפסקול 32 מיליון עותקים. הסרט הכניס בעולם 170 מיליון דולר על השקעה תקציבית של 6 מיליון דולר בלבד.

מגמה שלישית ואחרונה שעולה מבחינת פס הייצור של פסקולים לסרטים היא זו שבה אמני פופ ורוק מקליטים אלבום שמשיק לסרט, תיעודי או פיקטיבי, בכיכובם. זה קרה עם כמה מסרטי "החיפושיות" וגם עם "השיר נשאר אותו הדבר" של "לד זפלין". הסרט המוביל בתת הז'אנר הזה הוא "גשם סגול" של פרינס (1984, ביים: אלברט מניולי). עם תקציב של 7 מיליון דולר הכניס הסרט בעולם 80 מיליון דולר. פרינס, שמככב בתפקיד הראשי בסרט, כתב 9 שירים לאלבום באותו שם. 5 שירים מתוך התשעה יצאו לשוק כסינגלים והפכו את פרינס לכוכב על בתחום המוזיקה. הפסקול של "גשם סגול" מכר 13 מיליון עותקים בארצות הברית בלבד, מה שממקם אותו כפסקול השלישי בכל הזמנים שם. בעולם הוא מכר בסך הכל מעל 25 מיליון עותקים. במקרה הזה ניתן גם לקבוע שהפסקול האפיל על הסרט; המוזיקה מהסרט שרדה וזכורה הרבה יותר מהסרט שלו היא משמשת פסקול. בשנת 2012, האלבום נרשם באגף ההקלטות של ספריית הקונגרס באמריקה כ"בעל חשיבות תרבותית והיסטורית", כבוד שאלבומים מעטים יחסית זכו לו בעבר.

שילוב מנצח של מספר גורמים

אז מה הסיבה שדווקא "האמן הגדול מכולם", הסרט והפסקול, זכה להצלחה עולמית מסחררת כל כך? התשובה טמונה כנראה בשילוב מנצח של מספר גורמים. התימה של הסרט, שמדברת על קבלת האחר והשונה, הגיעה בתזמון מושלם לנושא מרכזי שמעסיק את כל העולם, תנועת ה-Me too; מערך שיווקי משומן, שהשתמש היטב במוזיקה מתוך הסרט, לפני ואחרי יציאתו לאקרנים (ההמלצה של אופרה וינפרי ש"חיממה את השטח"; השימוש בלהיט מהסרט בקמפיין אולימפיאדת החורף של רשת NBC; וההתחרות של השיר והפסקול בטקסי הפרסים של תחילת 2018); ויש שיגידו שזה בעצם הקאסט בראשותו של יו ג'קמן, כוכב סדרת הסרטים "אקס מן". השילוב בין סיפור טוב וסרט מושקע (למרות שחלק מהמבקרים חולקים על הקביעה הזו), ושיווק שבו המוזיקה מהסרט בוקעת מכל פלטורמה אפשרית וזוכה לחשיפה אדירה, הם כנראה המתכון להצלחה מסחרית אדירה.

ומה בישראל? דממת אלחוט. הסרט עלה לאקרנים בסמוך ליציאתו בחו"ל (בסוף 2017), אבל הגיע יחסית מהר לספריות ה-VOD. "האמן הגדול מכולם" זכה לביקורות קשות ממבקרי הקולנוע כאן ולא הותיר חותם מיוחד בקופות. קשה גם לומר ששירי הפסקול שלו הושמעו בתחנות הרדיו או שהפסקול שלו מוכר להמוני בית ישראל. הטעימה הבולטת ביותר שקיבלו הצופים בישראל מהסרט הזה היה הופעתה של להקת "שלווה" באירוויזיון והביצוע היפה שלהם לשיר A MILLION DREAMS, אחד הלהיטים מהסרט ומהפסקול.

בעולם, לעומת זאת, בעקבות ההצלחה של "האמן הגדול מכולם", ייתכן ונראה בשנים הקרובות יותר ניסיונות לייצר סרטים מוסיקליים. הז'אנר עצמו בוודאי לא פופולארי כמו זה של סרטי האנימציה או האקשן, אבל בעשור האחרון, כל שנתיים –שלוש, צץ סרט מוזיקלי שהפך לשובר קופות כפול: הן בקולנוע והן במצעדי מכירות המוזיקה. זה התחיל עם חברת "דיסני" שהוציאה לשוק את "לשבור את הקרח" ב-2013. הסרט שבר שיאי מכירות בקולנוע (הכנסות של 1.2 מילארד דולר בעולם) והפסקול שלו זכה להצלחה מסחררת עם מכירות בארצות הברית בלבד של למעלה מ-4 מיליון עותקים. ב-2016 הגיע "לה לה לנד" (במאי: דמאיין צ'זל) שגרף בקולנוע 445 מיליון דולר בכל העולם, ואשר הפסקול שלו מכר מעל חצי מיליון עותקים באמריקה. וב-2018, כאמור, "האמן הגדול מכולם". ואפשר להזכיר גם את "מאמא מיה 2" מסוף 2018. המוצר הכפול (סרט + פסקול) ויש שיגידו לעיתים המשולש (סרט+פסקול+להיט), לאור ההצלחות האחרונות, צפוי להמריץ עוד יוצרים לנסות את מזלם בכיוון הזה.

ברוב המקרים, הפסקול מהווה משענת מוזיקלית לסיפור של סרט וגם משענת שיווקית, כאשר המוזיקה ממנו מתנגנת בפלטפורמות השונות ומקדמת את הסרט. במקרים בודדים, כמו ב"גשם סגול" של פרינס, המשקל של האלבום והמכירות ממנו גוברים על ההכנסות שהסרט מייצר. בכל מקרה, מה שקורץ למפיקים בז'אנר הזה הוא אפשרויות המינוף של סרט קולנוע מוזיקלי, אפשרויות שהן ייחודיות לז'אנר ואשר אם הן מצליחות, הן מסוגלות להניב רווחים עצומים. ההצלחה האדירה של "האמן הגדול מכולם" עשויה לבשר על סרטים מוסיקליים נוספים שהקהל ייחשף אליהם כבר בעתיד הקרוב.

האמן הגדול מכולם-הפסקול

#newyear #resolutions #old