קרוליין המתוקה והפיראטית

תחנת "קול השלום" (שידרה בין 1973-1993) של אייבי נתן (1927-2008) היתה תחנת הרדיו הפיראטית הראשונה בישראל. הפיראטיות שלה התבטאה בכך שהיא פעלה שלא תחת רגולציה כלשהי, וזאת מפני שהיא שידרה מספינה שעגנה מחוץ למים הטריטוריאליים של מדינת ישראל (כחמישה קילומטר מהחוף). אייבי נתן, הבעלים של הספינה ויזם השידורים שלה, בוודאי קיבל השראה מכמה תחנות דומות שפרחו באנגליה בשנות השישים. לקראת סוף אותו עשור פעלו קרוב ל-10 ספינות שכאלו, כשהן ממוקמות בחוף המזרח-דרומי של אנגליה. הבולטת שבהן היתה "רדיו קרוליין" שהחלה לשדר בחודש מרץ 1964 והיתה שייכת ליזם רונאן אוריילי. "רדיו לונדון" היתה תחנה פיראטית פופולארית נוספת.

הפעילות של אותן תחנות לא נחשבה בלתי חוקית מכיוון שהן שידרו מהמים הבינלאומיים סביב הממלכה. רק ב-1967, ועל מנת להילחם באותן תחנות, חוקק חוק מיוחד שאוסר על כל אזרח בריטי לבוא במגע כלשהו עם אותן תחנות. זה כלל גם איסור לפרסם אצלן, בתקווה שזה מה שיחסל אותן. אבל הציבור חשב אחרת והאזין לאותן תחנות בהמוניו, ואותן תחנות שרדו אל תוך שנות השבעים ומקצתן אף מעבר לכך.

.

היתרון הגדול של אותן תחנות היה בכך שהן יכלו לשדר להיטי פופ לאורך כל שעות היום, בניגוד לתקנה המוזרה שהיתה קיימת ברדיו ה"בי.בי.סי" שהגביל את כמות שעות שידור הלהיטים ללא יותר מ-30 שעות בשבוע (18% בלבד מזמן של שבוע שידורים) בשנות החמישים. המכסה הזו עלתה בהדרגה רק בהמשך: בשנות השישים דובר על לא יותר מחמש שעות תקליטים ביום, או 35 בשבוע. ליתר דיוק, הכוונה היתה ל- Needle Time, "זמן מחט", כלומר הזמן בו מותר לשדר באולפן מוסיקה מתקליטים. הסיבה להגבלה הזו היתה הסכם שהיה ל-"בי.בי.סי" עם "איגוד המוזיקאים", שחששו מאוד שנגינה מתקליטים (ותקליטונים) תפגע בפרנסה של הנגנים הרבים שהעסיק הרדיו הציבורי בתזמורות שלו ובהרכבים נוספים. אם זמן רב יותר יוקדש למוזיקה מוקלטת, יתאפשר פחות זמן למוזיקה מהנגנים הרבים שהשידור הציבורי העסיק באותם זמנים. אותם נגני תזמורת ליוו שידורי רדיו שונים כגון תסכיתים, ליוו זמרים שהתארחו ברדיו ואפילו ביצעו....גרסאות אינסטרומנטליות של להיטי התקופה!

ובשל הסיבה הזאת, והרצון של הנוער, ולא פחות של עקרות הבית אליהן כיוונה התחנה במוצהר, להתחבר לכל הלהיטים החמים של הסיקסטיז, זכו אותן תחנות ובראשן "רדיו קרוליין", לפופולאריות גדולה. אם רצית לשמוע את ה"ביטלס" או ה"רולינג סטונס", אמני "מוטאון", קליף או אלביס כל הזמן, זה היה המקום בשבילך. בשיא הגיעה ההאזנה לכשליש מזו של ה"בי.בי.סי" כשצריך לזכור שהפריסה שלו היתה כלל-ארצית בעוד ש"רדיו קרוליין" הגיע, דרך אנטנות שידור ותחנות ממסר, בעיקר לחלק הדרום-מזרחי של אנגליה (כולל לונדון כמובן). שדרני "בי.בי.סי" ידועים כמו ג'ון פיל, קני אברט, טוני בלקבורן או טומי ואנס החלו את דרכם ב"רדיו קרוליין".

רונאן אוריילי, בעלי התחנה, קרא לה על שמה של קרוליין קנדי, בתו של נשיא ארצות הברית המנוח ג'ון קנדי, שנרצח חודשים ספורים לפני שהתחנה עלתה לאוויר. הוא נתקל בתמונת שער של המגזין "לייף" בה נצפתה משפחת קנדי רוקדת בבבת הלבן והתחבר לאווירה הלא-פורמלית ששידרה המשפחה הראשונה של אמריקה.

קברניטי ה"בי.בי.סי" הבינו שהתחרות מולם מוכיחה שהם לא ממלאים את הייעוד הציבורי שלהם, דבר שבא לידי ביטוי באובדן פופולאריות לתחנות הפיראטיות. ב-1967 הם יצאו במבנה חדש של ארבע תחנות מאופיינות ("בי.בי.סי" 4,3,2,1) והמצב השתנה. חלק מהתחנות שעל הספינות בים לא שרדו את התחרות ואת החוק החדש וחדלו מלשדר. "רדיו קרוליין" החזיקה מעמד, בדרכים שונות, עד 1990. אמנים ידועים רבים חייבים את החשיפה שלהם דווקא לתחנה הפיראטית הזו.